גלית בת ה-7 בסך הכל אוהבת ללכת לבית הספר, אוהבת לבחור את הבגדים בבוקר, לסרק את שערה באופן מסוים- כך שהשיער מהודק לראשה ושום שיערה לא קופצת וגם לנעול את נעלי הספורט שבחרה בעצמה בחנות. גלית לומדת במסגרת ממלכתית דתית, שם גם אחיותיה לומדות. בכיתתה, בהתאם לצביון בית הספר, לומדות רק בנות. גלית מאוד אוהבת את ההפסקות. היא מתעבת את זה שהיא צריכה להתאפק שיסתיים השיעור או לחילופין את הצורך לכתוב את מה שצריך בחוברת כי כבר החלה ההפסקה.
לפעמים היא כל כך רעבה ועם השמעת המוסיקה שמסמנת את היציאה להפסקה היא מוציאה במהירות את הכריך, נותנת בו כמה ביסים ורצה החוצה כי היא לא יודעת מה היא יותר- רוצה לצאת להפסקה או רעבה.
הבוקר של גלית התחיל באופן מאתגר. הגרביון שהיה במגירה עשוי מבד סינטטי, הוא לא נוח לגלית והיא ממהרת להתארגן ולכן גרבה אותו אך הרגישה צורך לסדר אותו שוב ושוב. חולצת ביה"ס גרמה לה לתחושת חנק שהמשיכה להטריד אותה עד כדי שכשאמא פנתה אליה בבוקר, למשל בשאלה של מה למרוח בסנדוויץ', גלית התפוצצה בכעס (לא ממש באופן מידתי לסיטואציה).
בביה"ס כאשר רצתה גלית לאכול את הסנדויץ היא גילתה שהממרח הוא ממש לא מה שהיא אוהבת וקצת הצטערה שלא ענתה לאמא כשביררה מולה. ולמה שום דבר לא מסתדר עם החברות? הן לא מבינות ומעצבנות! והגרביון הזה אההההההה. ומה??? איך נגמרה כבר ההפסקה ואני עדיין עומדת בתור למגלשה?
גלית נכנסה בגרירת רגליים לכיתה. עדיין רעבה. בליבה תחושת עלבון כי נראה שהחברה לא הקשיבה עד הסוף לסיפור המרגש על הביקור בגן השעשועים אתמול. והופ המורה מבקשת להוציא את חוברת חשבון שאופס… נשכחה על שולחן האוכל בבית.
לראות ילדה/ שניקה שקד
אם את רוצה לראות ילדה באמת אל תביטי בזו הרוקעת ברגליה,
בזו המתעקשת,
בזו המתנגדת, הצועקת, המלכלכת.
הביטי בזו שבתוכה, זו שמכווצת פנימה בזמן שקולה פורץ החוצה,
זו שליבה בוכה בעוד שפיה שולח חיצים, זו שרוצה שלום אבל יוצאת למלחמה.
אם את רוצה לראות ילדה באמת הביטי בזו שבתוכה,
שמבקשת קרבה, שכמהה לידיים עוטפות,
בזו שמחכה שיחלצו אותה מכאבה,
שמבקשת להיראות,
שמחזיקה בידיה שלט: "שביר נא לנהוג בעדינות".
הפרעת קשב? רגישות חושית? קושי בהבנת הסיטואציה החברתית?
ילדים רבים מתמודדים עם אתגרים תפקודיים שמקשים עליהם להתארגן ולזרום בסדר יומם. הם עשויים לפספס מסרים מהחברים ומתוך כך לחוש עלבון או לכעוס ולהכנס לדפוס של שימוש בתגובות אוטומטיות שאינו מיטיב עמם.
התזונה מאוד חשובה ומצד שני יש גם צורך בתנועה ואיוורור בהפסקה ועוד לא הזכרנו את הצורך הטבעי של ללכת להתפנות …
ג'ין איירס (1965) מרפאה בעיסוק וחוקרת נוירופיזיולוגית טבעה מונח S.I אינטגרציה סנסורית: מדובר על הקשר בין דפוסי התנהגות חברתיים, רגשיים, מוטוריים ותפקודים לא טיפוסיים לבין עיבוד לקוי של גירוי סנסורי. עיבוד מידע באופן יעיל מאפשר תגובה מותאמת לסיטואציה שמוגדרת "כתגובה מסתגלת".
הסביבה הביתית היא המרכזית שבכוחה, להשפיע על הבטחון העצמי, תפיסת המסוגלות העצמית, ההתארגנות המיטבית וביצוע ההתאמות הנדרשות.
לאחר אבחון מסודר בריפוי בעיסוק ניתן לעשות סדר במקור הקושי ולהעניק כלים להתמודדות. בנוסף, פעמים רבות עצם האבחון או הבירור המקצועי מספק אסמכתא לקושי אובייקטיבי שהוא כשלעצמו עשוי לייצר שקט פנימי לילד ולמשפחה כי כשהדברים ברורים ומדוברים יותר קל להתמודד. מודעות היא שלב ראשון בהתמודדות עם קושי.
חשוב לזכור כי היכולת לוויסות עצמי מתפתחת לאורך הילדות המוקדמת ונעה מתלות מוחלטת בוויסות חיצוני ליכולת הולכת וגדלה לוויסות עצמי כאשר חלק מהילדים יזדקקו להמשך של המעטפת גם בגילאים מאוחרים יותר.
ההתערבות הטיפולית תוכל לקדם עבור גלית ומשפחתה למשל מטרה של התארגנות בוקר נינוחה יותר על ידי תכנון מקדים של שגרת היום כמו גם שכלול היכולת של גלית להתחבר לאיתותים של החושים הפרוקסימליים (למשל -איתותים פנימיים של הגוף של מתי יש לי פיפי? מתי אני חשה רעב?).
***